את ההשראה לבלוג הזה קיבלתי מספרה של פמה צ'ודרון.
פמה צ'ודרון היא מורה רוחנית שעומדת בראש מנזר טיבטי בקנדה. היא כתבה ספר בשם 'כשהדברים מתפרקים' שיצא בהוצאת פראג בשנת 2011. לא אכנס לתוך נבכי הספר אולם אוכל להעיד שכאשר קראתי את הספר, עברתי מיד כהרגלי לפרקטיקה ושאלתי את עצמי את השאלה:
מה אני אעשה אם תהיה לי שרשרת שתתפרק? האם אחפש את החלקים? אזרוק ואקנה חדש? אבכה ואאשים את עצמי? ואולי זו בכלל לא אשמתי?
אז מה אתם הייתם עושים אם הייתה נקרעת לכם שרשרת שאהבתם? כמה תתאמצו להרכיב אותה מחדש?
ומה אתם עושים כאשר אתם מרגישים שהחיים מתפרקים? בשורה קשה על מחלה, גירושין, פיטורים מעבודה או בשורה קשה אחרת – איך אתם מתמודדים?
האם אתם פותרים את הדברים לבד? האם נעזרים בחברים או אנשי מקצוע?
באופן אישי, אני מנסה לפתור דברים לבד, בבית עם המשפחה הקרובה שלי. אח"כ מגיע תורם של החברים.
לאחרונה למדתי שפניה לאנשי מקצוע מקצרת תהליך של למידה ואתו את משך הזמן של הכאב. ההתמודדות עם הכאב, עם המשבר, או הבעיה כל כך קשה לעיתים ומסנוורת שקשה לראות את האור או הפתרון שיביא את הסבל מהר אל הסוף.
חלק מחברי ממשיכים ישר, הם לא מוכנים לשהות בכאב ובקושי אפילו רגע מיותר אחד.
וחלקם כמוני… ואני תוהה, למי מאתנו בסה"כ קל יותר…
ומה אתכם? איך אתם נוהגים כשהדברים מתפרקים?
האם אתם נוהגים להיות אלה שמפרקים? או מתפרקים?
האם אתם נוהגים להיות אלה שמרכיבים לבד את פאזל החיים, או מוותרים על החלקים החסרים ומחפשים אחד חדש…





