איך אני ממלא לעצמי את האנרגיות?

למלא צברים לאדם אחר זה פשוט: עושים לו טוב, נותנים מחמאה, מושיטים יד, עוזרים ללא בקשה. פשוט נמצאים אתו גם ללא מילים.
אבל לעצמי?
למלא את המצברים לעצמי, זה כבר סיפור אחר.
איך אני יכולה למלא את המצברים שלי?
האם אני יכולה לתת לעצמי מחמאה? או להיות שם איתי וזה יעזור?
בוודאי שזה עוזר ויעזור!
כשאני מעריכה את עצמי נכון, אוהבת את עצמי ומפרגנת למי שאני ולאיך שאני כמו שאני, אני מעלה לי את האנרגיות ויכולה לכבוש כמעט כל יעד אפשרי.
העלאת האנרגיה יוצרת דרייב מטורף של עשייה ויצירה. ההנעה קדימה כמוה כגלגל, היא יוצרת תזוזה תמידית, לעיתים גדולה ולעיתים קטנה או קצרה. זה לא ממש משנה. העיקר הוא לזוז קדימה. התזוזה נותנת ביטחון, הביטחון יוצר שקט נפשי, השקט הנפשי נותן חופש לעשות, ליזום וליצור עם אנרגיה מלאה ושלמות.
נשאלתי השבוע על ידי מתאמנת שלי, בחורה צעירה בת 24, האם היא צריכה למלא לעצמה את המצברים? כמובן, עניתי.
ומה אם אין אני לי מי לי? שאלה
חייכתי
פעם ראינו בפתגם הזה רק פתגם. היום, כבוגרים, אנו מבינים שיש מאחוריו הרבה משמעות!
אז איך אתם מרימים את עצמכם?
מה אתם אומרים לעצמכם בפנים כדי לדרבן את עצמכם לקום ולהמשיך?
איך אתם מלבים את אש הבעירה שיוצרת את דרייב העשייה?
כולנו עושים את זה, רק בדרך אחרת…