"אני? אני בכלל לא צריך להיות פה!"

מה את עושה עם מתאמן שהגיע 'בכוח', כי אמא שלו שלחה אותו? או כי דודה שלו אמרה לו 'או שאתה הולך או שאתה לא מקבל את האוטו'?

אלה רק חלק קטן מהמשפטים ששמעתי ממתאמני שהגיעו ובמפגש הראשון הכריזו שאין להם שום בעיה, שהם לא צריכים שום עזרה
שאצלם הכול פיקס, מושלם, ואולי למי שחשב שהם חייבים לבוא יש בעיה
כי הם לא מבינים אותו, ולא מפרגנים ותומכים ברעיונות שיש לו…
לשאלותיי, מה הם לא מבינים? ועל איזה רעיונות הוא מדבר?
הוא עונה בדרך מפורטת ומתאר את כל הוויכוחים והמריבות שיש לו עם בני המשפחה, החברים, או החברה – תלוי מי שלח…
ואני כבעלת מקצוע, שומעת מיד את העקשנות, את הפינות או הצדדים שהוא תופס, מקשיבה לשפה ורואה את שפת הגוף. אני כבעלת מקצוע מבינה ישר מדוע המליצו לו על תהליך אימון, אבל הוא רחוק משם.
הוא מתבצר, לא מבין, מתעקש שאין לו בעיה.
ואני משחררת. כואב לי כי יכולתי לעזור, אבל הוא לא שם.
אז אני משחררת.
איך אתן נוהגות?
מנסות לשכנע? להראות איפה טועה? או משחררות?