העבר דופק בדלת

מול המושג או המילה בית לא ניתן להישאר אדיש.
בית נוגע בנו פנימה.

גם באימון וטיפול זו מילה שמעוררת את הכול, למשל הדחקות (לא רוצה לזכור את מה שעברתי, את מה שהיה לי שם – לטוב ולרע)
אצל מתאמן שלי, אשר הוצא מהבית בגיל 5 בגלל הזנחה, נגיעה במושג בית עוררה המון שאלות: "לאיזה בית את מתכוונת? אין לי בית! בית זה מקום רע! אני בונה לי בית אחר!"
מתאמנת שלי הגיעה לצומת דומה. אמה נפטרה כשהייתה בגילאי העשרה. במקרה שלה, הבית שהיה לפני הפטירה, היה בית שמח, אוהב, עם ריחות של בישולים וכביסה נקייה. בית שנוצר אחרי הוא בית עצוב, קודר וכאוב, וכשהאב התחתן בשנית ונולדו ילדים נוספים, הפך הבית לבית סוהר, כהגדרתה.
בית, הוא מושג שיודע להוציא מתוכנו הכול! ברגע שנבחר קלף של בית או/ו משפט השלמה הקשור בבית, ניתן לעשות עבודה אישית עם שאלות כגון:

• מה זה הבית שלי?
• איך הבית שלי השפיע עלי?
• איזה מקום אני נותן בחיי לבית שגדלתי בו?
• איך בניתי לעצמי בית אחר?

בית מעורר מחשבות ורגשות, זיכרונות, סיפורים וחוויות מהעבר שלא מאפשרים להמשיך בשגרת החיים. לעיתים המחשבות והזיכרונות שהיו לנו מהבית תוקעים אותנו במקום, חוסמים את הגשמת החלומות והשגת המטרות שאנו רוצים וגורמים לנו להיות במקום קורבני ומאשים.
בית מציף שאלות ותהיות. האם זה קרה? איך הבית ויושביו לא הגנו עלי? איך הם יכלו לעשות לי דבר כזה? חשוב למצוא תשובות לשאלות, לטפל במקורן אך יחד אם זאת אסור לתת למחשבות, לזיכרונות ולשאלות להוריד אותנו מדרך העשייה וההתקדמות.

בית סוחף למסע של השוואות. הבית שלי מול הבית של חבר/ מול הבית של שכן/ מול הבית של אחר… כשמתחילות ההשוואות מתחילות השאלות הנוספות. למה הבית שלי היה צריך להיות כזה? למה אצלנו בבית היה ככה או ככה. ואצל כולם זה היה בית אחר (לדוגמא: בית של ניצולי שואה)
בית מצית מלחמות, משכין שלום ובונה ניסיון חיים.
מה אתם בוחרים לקחת מהבית שלכם ומה אתם בוחרים להשאיר מאחור?